על הפילוסופיה והרפואה הסינית
התרבות הסינית היא אחת התרבויות העתיקות ביותר בעולם. הפילוסופיה הסינית החלה להתפתח כבר במאה ה-4 לפני הספירה על ידי הוגה הדעות קונפוציוס, ועיקר עניינה הוא חיפוש דרך. מושגי הבסיס של הרפואה הסינית, המשתייכת בעולם המערבי למה שקרוי רפואה אלטרנטיבית/רפואה טבעית/רפואה משלימה, מושתתים כולם על עקרונות הפילוסופיה הסינית. הרפואה הסינית נחלקת למספר שיטות טיפול עיקריות, ורובן חולקות עקרונות זהים. בין שיטות הטיפול תמצאו את הדיקור הסיני (אקופונקטורה), טפול בצמחי מרפא, עיסוי שיאצו, ועיסוק בפעילות גופנית הרמונית כמו טאי-צ'י, או צ'י-קונג. באופן כללי הרפואה והפילוסופיה הסינית רואות את האדם כחלק מבלתי נפרד מהטבע.
הנה כמה מושגים יסוד מעולם הרפואה והפילוסופיה הסינית:
טאו: טאו הוא סך כל החוקים המפעילים את המציאות ופועלים עליה. הטאו נמצא בכל דבר. טאו הוא דרך הטבע.
צ'י: צ'י הוא מושג ליבה ברפואה הסינית. צ'י היא אנרגיית החיים. הצ'י מעצבת את העולם החומרי ומעניקה לו את צורתו, בכל אחד מרבדיו. במובן הרחב הצ'י היא זו שמעניקה לנוף: להרים, לאגמים ולמשורים את צורותיו. במובן הצר יותר (אם כי לא פחות חשוב), הצ'י היא שמעניקה לאדם חיות. הצ'י היא שגורמת לאדם להיות פעיל או עייף, שמח או עצוב. הצ'י היא מוחשית ולא מוחשית כאחד.
יין ויאנג: יין הוא חומר ויאנג היא אנרגיה. למרות ההפרדה הברורה שעושה האדם המערבי בין המושגים, אין יין ללא יאנג ואין יאנג ללא יין, לכן הם תמיד באים בצמד המסמל את היחסים ההדדיים ביניהם: אנרגיה הופכת לחומר וחומר לאנרגיה. אנרגיה היא חומר וחומר הוא אנרגיה, ועוד דרכים רבות להסתכל על הדואליות הזו. יש הרואים ביין את האנרגיה הנשית, וביאנג את האנרגיה הגברית.
מרידיאן: מרידיאן, לפי הרפואה הסינית, הוא ערוץ זרימת אנרגיה בגוף. נקודות הדיקור על פי תורת האקופונקטורה, ממוקמות על מרדיאנים שונים המייצגים תפקודים גופניים שונים. דיקור הגוף בנקודות מסוימות על גבי המרידיאנים מסייעת לצ'י לזרום בכיוון ובעוצמה הנכונה.
פו: איברים שלהם איבר בן זוג מתוך איברי בגוף.
זאנג: איברים שלהם אין בן זוג מתוך איברי בגוף.
