סינית

מקובל לחשוב על סינית כעל שפה אחת. אוזניים מערביות כנראה לא יבחינו בהבדל, אבל מה שקרוי בפינו "סינית" הוא למעשה אוסף של דיאלקטים רבים (ארבעה-עשר ליתר דיוק), וההבדלים ביניהם יכולים להיות משמעותיים כל כך, עד כי מדובר ממש בשפות שונות. השוני גדול כל כך, עד שדוברי דיאלקטים שונים של סינית לעיתים אינם מבינים זה את זה ונעזרים בסינית המנדרינית, שאותה הם דוברים כשפה שנייה, על מנת לתקשר זה עם זה. אפילו המנדרינית עצמה, שהיא השפה המדוברת ביותר בסין, נחלקת לדיאלקטים שונים.
פעמים רבות שתי שפות שונות לגמרי נתפסות כדיאלקטים של אותה שפה, וההסבר לכך הוא פוליטי ולא לשוני. כלומר- שפות המדוברות באותה מדינה נחשבות לדיאלקטים ואילו שפות המדוברות במדינות שונות, למרות זהות כמעט מוחלטת ביניהן, ייחשבו לשפות שונות. דוגמה טובה לכך הן השפות הסקנדינביות, שעל אף הדמיון הקיצוני ביניהן, נחשבות לשפות נפרדות. לצורך ההבהרה – השוני בין הדיאלקטים הסינים גדול בהרבה מזה שבין השפות הסקנדינביות, ולמרות זאת הם נחשבים לדיאלקטים ולא לשפות.
למרות השוני הגדול בין השפות הסיניות, רובן חולקות כתב אחד שיוצר אבחנה ברורה בין השפה המדוברת לשפה הכתובה.
הדקדוק הסיני אינו נגזר מהטיית המילים השונות, אלא על ידי סדר המילים במשפט. הדיאלקטים השונים נבדלים זה מזה באמצעות אוצר המילים וצורת ההגייה. זאת כנראה גם הסיבה שכל כך קשה לנו ללמוד את השפות הסיניות, שכן שלא כמו בשפות שמיות, רומאניות או לטיניות, שינוי קל בהגיית מילה מסוימת יכול להשפיע באופן מהותי על משמעותה. רוב המילים בשפות הסיניות הן בנות הברה אחת, אולם עקב השפעות חיצוניות נכנסו לאוצר המילים גם מילים בנות שתי הברות או יותר.

מאמרים רלוונטים:

כמה סיבות ללמוד סינית
מנדרינית למתחילים
עסקים בסין
על הפילוסופיה והרפואה הסינית