דברים שעושים בספרדית
סלסה - פירוש המילה "סלסה" בספרדית הוא "רוטב". סגנון הריקוד הלטיני והחושני התפתח בקובה בתחילת המאה ה-20, בימים שלפני המהפכה הקומוניסטית בקובה. הסלסה שאבה את צעדיה מסגנונות ריקוד אחרים כמו הסווינג והצ'ה צ'ה צ'ה והיא נרקדת על מוסיקה המשלבת אלמנטים אפריקניים וקובניים מסורתיים, בעלת מקצב של ארבעה רבעים, מתוכם על פעימה אחת מדלגים תמיד. קיימות כמה וריאציות על הסלסה הקובנית, ביניהן סלסה זוגית, סלסה במעגל, סלסה בהשפעה סלונית, סלסה בסגנון L.A (לוס אנג'לס), סלסה בסגנון פורטוריקני וסלסה בסגנון ניו-יורקי. חלק מהאנשים אף רוקדים סלסה לבדם. צעדי הסלסה נקראים בשמותיהם הספרדיים המקוריים, ולכן כיף מאוד לדעת ספרדית כשמתחילים ללמוד סלסה. כך למשל, הצעד הבסיסי בסלסה זוגית, נקרא Dile Que No ופירושו בספרדית "תגיד לה שלא".בישראל ובעולם המערבי כולו הפכה הסלסה בשנים האחרונותלתחביב פופולרי מאוד, ורבים נוהגים לפקוד את מועדוני הסלסה לאחר יום עבודה, לריקוד וקצת אלכוהול לטיני.
מלחמת שוורים - באופן מעורר השתאות ובקרב חלק מאיתנו אף זעזוע, מלחמות השוורים נחשבות לספורט הלאומי של ספרד. מלחמת שוורים היא למעשה שם מטעה, כיוון ששור הנו פר מסורס, ובזירה משתתפים דווקא פרים, ולא שוורים. מי שנלחם בשור נקרא מטאדור, שהוא אחד מתוך שבעה אנשים שנמצאים בזירה יחד עם הפר. הקרבות בזירת מלחמת השוורים אינם מחזה מלבב לחובבי החיות, במיוחד לאור העובדה ששעשוע לאומי אינו מהווה סיבה אמיתית להזיק כך לחיה, ולעיתים אף להרגה. כל האירוע, הכולל זריקה של חפצים חדים על הפר, ונעיצת חרבות במטרה להרוג את הפר על ידי פגיעה בלבו או באבי עורקיו, מורכב משישה סבבים של קרבות, ואורך כל אחד מהם כ-20 דקות. לא מומלץ לבעלי לב חלש, תרתי משמע.
הרגל ספרדי משונה נוסף הוא פסטיבל ששמו Running of the Bulls . המפורסם שבפסטיבלים אלו מתרחש כל שנה בפמפלונה אשר בספרד. הפסטיבל, כשמו כן הוא, כולל בריחה מסיבית של תושבי העיר, רובם ככולם גברים, מקבוצה של פרים ששוחררו ברחבי העיר. בניגוד למלחמות השוורים המסורתית, ולשמחת תושבי ספרד, אין צורך להיות מקצוען בפסטיבל, וכל אחד יכול להשתתף בו, אם הוא רק חפץ בכך.
פלמנקו - בראש ובראשונה פלמנקו הוא סגנון מוסיקלי, שהוביל לפיתוחו של ריקוד. הפלמנקו החל כסגנון שירת רועים צוענית ומקורו בחבל הארץ אנדלוסיה אשר בספרד. לשירת הרועים הצטרפה נגינת הגיטרה ומאוחר יותר הצטרפו מחיאת הכפיים ורקיעת הרגליים שלימים התפתחות לריקוד, כך שהיום פלמנקו מתייחס לשלושת האלמנטים: שירה, נגינה וריקוד. מגון כלי הנגינה המשתתפים ביצירת הפלמנקו התרחב עם השנים והיום שותפים לה גם גיטרה חשמלית, באס, סקסופון, חליל, ועוד. את רקדני הפלמנקו מאפיינים תלבושות מרשימות שופעות בד, לרוב בגווני אדום ושחור, צעיף, מניפה וקסטנייטות, שגם הן משתתפות ביצירת המרקם המיוחד של הריקוד והקצב.
